<h1>סמ"ג עשין סימן נ'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ועל הגוסס השיב ר"י ברבי שמואל לרבינו יואל [מנרבונא] (דבונא) (ראבי"ה סי' תתקל"ג) שאם הוא מדבר בטוב ודעתו מיושבת עליו שיכול ליתן גט ואין ספק בדבר שהרי שנינו בפרק מי שאחזו (ע' ב') שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו והרי זה השחוט ודאי מת לבסוף ממכה זו ואע"פ כן מועיל גיטו וכל שכן גוסס שמיעוטן חיים וכן מגוייד בצומת הגידין וצלוב כותבין בדיבורן אע"פ שרובן למיתה וכן תני בפרק קמא דערכין (ו' ב') גוסס נודר ומעריך ולא עדיף אמירתו לגבוה ממסירתו להדיוט אלא ודאי מתנתו וגיטו מועילין, וכן מוכיח בפרק כל הגט (גיטין כ"ח א') ששנינו שם המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואומר בגמרא לא שנו אלא בחולה שרוב חולים לחיים אבל בגוסס שרוב גוססין למיתה לא משמע דווקא כשהניחו גוסס חיישינן שמא מת כשנותנו לאשה אבל אם היה חי עדיין אע"פ שהוא גוסס כשר, והא דאמר בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ז ב') ובפרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ח ב' ותד"ה לא) [ו]לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי, בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס פירש שם רבינו שמואל שאז אינו יכול לדבר ואין [לו] כח ליתן משמע דאם יש לו כח לדבר וליתן מתנתו מתנה, והקשה הרב רבי יואל על פירוש זה אמאי נקט גוסס אפילו חולה או בריא [שנשתתק] כיון שאינו יכול לדבר אין [ב]מתנתו ו[ב]מקחו כלום כדתנן (גיטין ס"ז ב') נשתתק ואמר כתבו גט לאשתי בודקין אותו כו' ותניא (שם ע"א א') כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות, והשיב לו רבינו יצחק דהא דלא נקט חולה או בריא שנשתתק משום דנקט מילתא דפסיקא דסתם גוסס אינו יכול לדבר ועוד חולה שנשתתק מסתמא יתרפא ואם כן קרא דיכיר למה לי דאז מועיל מתנתו, ור"ח שפירש בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואז אינו יכול להקנותם שהוא חשוב כמת לא היה דעתו לומר אלא מפני שאינו יכול לדבר ומיושב בדעתו אבל אם היה יכול לדבר ומיושב בדעתו גיטו ומתנתו מועיל[ים] בטוב (ע"פ סה"ת סי' ק"ל).
<h2>דף כא:</h2>
בפרק השולח שנינו שהשליח שנטל הגט להוליך לאשה שיכול הבעל לבטל[ו] עד שיגיע ליד האשה, ואף לאחר שבטלו קיימא לן (ל"ב ב') כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו כשירצה. ומפרש שם הטעם נהי דבטליה לשליחותיה דשליח גט גופיה מי בטיל, לפי לשון התלמוד שאומר כן משמע שאין כח לבעל לבטל גוף הגט כי אם השליחות לבד, ובמסכת קידושין בפרק האומר (נ"ט ב' ותד"ה מתורת ע"ש) כתוב שם בכל הספרים בטעמו של רב נחמן נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה משמע אבל אם ביטל הגט בפירוש מודה רב נחמן שבטל (תד"ה התם), וגירסא זו תופס רבינו משה (גירושין פ"ו הכ"א) עיקר. ויש ראייה לגירסא זו [מ]מתניתין דגיטין בפרק שני (י"ז א') גבי גט שנכתב ביום ונחתם בלילה דמכשיר רבי שמעון ואמרינן (י"ח א') דווקא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא מכשיר שמא פייס פירוש שמא בטלו (ל"ב ב' תד"ה התם). ויש לדקדק לפי זה על מה שאומר רב ששת בפרק האומר משקלי עלי (ערכין כ"א ב') האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא עד שיבטל מודעא, פירוש מי שאמר בפני שנים בצינעא גט שאני כותב לאשתי בטל הוא ואחר כך נתנו לה בפני שנים אחרים זו היא מסירת מודעא על הגט והגט פסול, ועכשיו קשה דמה מועיל ביטול מודעא שנוהגין עתה לעשות בשעת נתינה והלא יש לחוש (שלא) [שמא] ביטל גוף הגט ומודה רב נחמן בזה שאינו יכול לחזור ולגרש בו לפי הגירסא הכתובה שם בפרק האומר. וכתב רבינו משה בספרו (שם ה"כ) וז"ל א"כ מה תקנה בדבר זה, שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותם הדברים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר להן הן ואחר כך אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה ולא יניחוהו לילך עד שיגיע הגט לידה כדי שלא יצא ויבטלנו. ובספר התרומה (סי' קכ"ח) כתב רבינו ברוך שלאחר שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטלו שלא בפניהם כיון שצוה להם לעשות מעשה וכן משמע בפרק השולח (ל"ג א') דהא רבי סובר בטלו מבוטל פירוש אם ביטל השליח שלא בפניו, ורבי סובר (שם) שאם אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ורשב"ג אומר אינו יכול לבטל זה שלא בפני זה כי אם בפני כולם ואפילו רבי מודה שאינו מבוטל כי אם אותו שדיבר אליו [ומפני שביטל אין האחרים מבוטלים בעבורו דקסבר] דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ואם ילכו האחרים ויכתבו הגט ויתנו לה הגט כשר, משמע מכאן שלאחר שאמר להם לעשות מעשה אינו יכול לבטל שלא בפניהם, לפיכך אם קודם שנגמר הגט או לאחר שנגמר [הגט] בטלו הבעל לפניהם אז אין מועיל ביטול מודעא ועל עניין כזה מצינו בפרק השולח (ל"ד א') שהצריכו רב יהודה ורב ששת גט אחר לפי שהבעל בטל הגט בפני העדים עצמן, ורוצה לומר כי לא יכול לבטל גוף הגט אלא אחר שנכתב, אמנם אדם ששולח גט לאשתו במקום אחר דקיימא לן הלכה כרבי דאמר שיכול [הבעל] לבטל השליח שלא בפניו נכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יבטלנו כששולח גט לאשתו ביד אחר (ע"כ בסה"ת) וצריך להתיישב בדבר. וכן צריך להתיישב בההיא דפרק השולח (ל"ד א') גבי אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא אומר שם אטו לבטולי גיטא קבעי, משמע שאם היה מבטלו בפירוש שמועיל. ובפרק כל הגט (כ"ט ב') גבי וליחוש שמא פייס משמע שבדיבור אין יכול לבטל שמזה לא היה יכול לתרץ כלום, וזה לשון רבינו שמשון אין לפרש כפירוש רש"י (י"ח ב' ד"ה שמא וע"ש בתו') שמא פייס ובא עליה והוה ליה גט ישן שהרי בפרק מי שאחזו (ע"ו ב') קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ואחר כך מקשה וליחוש שמא פייס משמע ששני דברים הם אלא שמא פייס הנזכר בכל מקום רוצה לומר שמא פייס וביטל הגט. אמנם בההיא דפרק כל הגט (שם) גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש הרי זה גט ומקשה וליחוש שמא פייס אין לפרש שמא פייס וביטל הגט בדיבור [פיו] שאין דיבורו מועיל לבטלו כל זמן שלא בא שהרי אמר לה מעכשיו אם לא באתי והרי לא בא אלא שמא נתפייס ובא קאמר ומתוך כך ביטל הגט ומתרץ באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי שאפילו באתי אם תאמר היא שלא באתי יהא הגט גט.
גרסינן בפרק המגרש [גיטין פ"ח ע"ב] אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר, פירוש כדין כגון אומר איני זן ואיני מפרנס או כל אותן השנויים בפרק המדיר (כתובות ע"ז א') שכופין אותו להוציא, ושלא כדין פסול ופוסל ובגוים כדין פסול ופוסל [לכהונה] ושלא כדין אפילו ריח הגט אין בו פירוש (סה"ת סי' קכ"ח וע"ש) כיון שהדיינין גוים פסול משום לפניהם ולא לפני גוים. ובירושלמי (דף נ"ד א') גרסינן תני רבי חייא גוים שעישו כמעשה ישראל כשר באומר איני זן ואיני מפרנס, פירוש שוטרים גוים שעישו ליתן גט ע"פ דייני ישראל, ומתניתין אמרה כן ששנינו בפרק המגרש (תד"ה ובעובדי) גט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שדייני ישראל אומרים לך, מתוך הירושלמי יש ללמוד שכך הפירוש, ובגוים תמצא צד כשרות כגון ששוטרי הגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שדייני ישראל אומרים לך (ע"פ סה"ת סי' קכ"ח), ועוד גרסינן בתוספתא (יבמות פי"ב ה"י) ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שרבי פלוני אומר לך. ואם כן אותם משומדים ואותם שכופין [אותן] להוציא בפרק המדיר מותר להכריח ע"י גוים עד שירצו ליתן גט כדברי דייני ישראל וצריכין שיאמר [לבסוף] רוצה אני (ע"פ סה"ת שם).
